אאא

"על היכלי אבכה יומם ולילה" על ההיכל שחרב בתוכי!

על כל אחד נאמר "אלוקים באו גויים בנחלתך" במקום שהלב שלנו יהיה מלא אהבה, הוא מלא בדברים אחרים: כעס קנאה ושנאה.

למה יושבים על הארץ ואומרים קינות? כי בית המקדש שחרב לפני אלפיים שנה? לא, אנו בוכים על החורבן האישי שלנו "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי", אין מי שישיב את נפשנו, בית המקדש האישי של כל אחד חרב, התרחקנו מהאמת שלנו, הלב שלנו נאבק ונקרע לשניים, הוא רוצה להיות היכל לשכינה, אבל הוא – חרב ושומם – שועלים ילכו בו!
הגלות מעצמנו - מחריבה וקורעת אותנו.

"אלוקים, באו גויים לנחלתך" הגויים נכנסו לנחלה שלנו, ומילאו את הראש שלנו – במחלת השנאה, על זה בוכים בתשעה באב, החורבן האישי של כל אחד מאיתנו הוא עמוק, בכל דור שלא נבנה בימיו - כאילו נחרב בימיו, אנו חיים בגלות - גלות מעצמנו, שהיא הגלות הכי קשה.

השכל בגלות הנשמה בגלות והלב רחק מאיתנו, אם הלב היה מרגיש והנשמה היתה מאירה, בכלל לא היה מקום בלב לשנוא את השני, איך נצליח לבנות בתוכנו את בית המקדש, כדי שנוכל להכיל בתוכנו את השכינה? ונחיה בגאולה?
כיצד נצליח לבנות את בית מקדשנו?

"כל מי שיש בו דיעה – כאילו נבנה בית המקדש בימיו" דעת יוצרת את החיבור של האדם עם ה' יתברך "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים" אם האדם יודע שה' הוא האלוקים – הוא מכיל את הדעת שתבנה את בית המקדש!

תכלית החיים היא לזכות 'לדעת' ולפעול לפיה, כאשר יש לאדם דעת הוא לא מרגיש שיש לו שום חסרון, כי כל החסרונות באים רק – מחסרון הדעת.

הדעת אומרת שהקב"ה - הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא מנהיג את העולם, ואף אחד לא יכול להזיק לאדם - לולא רצון ה', ולכן, אדם שיש לו דעת לא שונא אף אחד, אין שום טעם לשנאה כי רק רצון ה' נעשה בעולם.

עיקר גלות היא – גלות הדעת

הבעל שם טוב הקדוש אומר שהגאולה לא מגיעה, מכיוון שהאדם לא מכוון בברכת "אהבת עולם", ז"א: הוא לא מרגיש באמת שהקב"ה אוהב אותו 'אהבת עולם', ולכן, הוא שוכח שכל מה שקורה איתו הכי טוב עבורו, ואם האדם יפנים זאת - תגיע גאולתו.

אדם שמאמין ובוטח בקב"ה, לא בוטח וסומך על אף אדם, וממילא גם לא כועס ומקפיד על אף אחד, כי כולם רק ה'מקל' של בורא עולם, הדעת אומרת שלא ניתן להבין חשבונות שמים, וכל מה שנעשה בעולם נעשה עם דעת עליון, ולכן, כל חסרון שיש לאדם מגיע רק מחסרון הדעת.

דעת אמיתי מבטלת את השנאה

דעת אמיתית היא להאמין "ואתה צדיק על כל מה שבא עלינו, כי אמת עשית, ואנחנו הרשענו", כאשר האדם לוקח אחראיות על מעשיו, הוא יודע כי "אין יסורין בלא עוון".

הוא מאמין ויודע שהכל מהקב"ה, ולכן, הוא גם לא שונא אף אחד, כי כל שנאת היא שנאת חינם שנובעת מחוסר אמונה - מחסרון הדעת!

השנאה לאדם שעשה לנו רע, מוכיחה שאנו לא מאמינים שהקב"ה עשה לנו את הרע הזה! והכנסת כעס ללב – מכניסה ללב צלם להיכל, והשכינה מסתלקת מליבו של האדם, ולכן, עיקר עבודת האדם לחזק את האמונה.

הלב – משכן לשכינה

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מדוע לא כתוב בתוכו? מה פרוש בתוכם? הקב"ה רוצה לשכון בלב של כל היהודי, שהלב של היהודי יהיה מלא בשכינה "בלבבי משכן אבנה" - הלב הוא ה'משכן' לקב"ה.

"רחמנא ליבא בעיי" הקב"ה רוצה לב נקי מכעס וקפדנות, נקימה ונטירה – על זה חרב בית המקדש, הלב חסר - טהרת הלב, בדור של בית המקדש השני האנשים היו צדיקים וחסידים, אבל, לא אהבו אחד את השני.

ה'פלא יועץ' מחדד, שכאשר הלב של האדם מלא בכעס והקפדה, השכינה מסתלקת כי האדם מכניס צלם להיכל.

כאשר השכינה מסתלקת מלב האדם, היא מסתלקת גם מהארץ, ובית המקדש נשאר רק בלוקים ואבנים, ולכן נאמר לטיטוס: "בית הרוס הרסת, קמח טחון טחנת..." טיטוס לא החריב את בית המקדש, הוא כבר היה חרב ושומם.

הדעת מביאה לידי אהבה

על מה חרבה ירושלים? על שנאת חינם, ע"י מה תבנה? אהבת חינם.

באהבת חינם יש בה דרגות שונות, כפי שניתן ללמוד מצדיקי הדורות הקודמים: ר' זושא מאנפולי: לעולם לא היה ראה רע באף יהודי, ורבי לוי יצחק מברדיטש'ב: היה רואה את הרע, אך, היה מלמד זכות על כל יהודי, וכך, הופך את הרע לטוב, והבעל שם טוב הקדוש: היה רואה את הרע, ואוהב כל יהודי למרות כל הרע שקיים בו.

המהר"ל מסביר שכל שנאה – היא שנאת חינם, ולכן, האתגר הוא לאהוב כל יהודי כי - הוא יהודי. ברור שקל לאהוב את מי דומה לנו, אבל, הכוח והעוצמה האמיתי שמצוי באדם, הוא לאהוב את מי השונה מאיתנו, לאהוב בלי סיבה, רק בגלל שהוא יהודי - כך נגאל.

מי מתאבל – בונה את בית המקדש

מזכיר את שאלתו של בעל היארצייט שנפטר היום בתשעה באב, הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" – מדוע המילים "זוכה ורואה" נאמרו דווקא בלשון הווה? לומר לנו שמי שמתאבל על ירושלים, באותו רגע ממש כשמתאבל - זוכה רואה בשמחתה! כיצד? ע"י שהוא מתאבל באמת, ע"י זה גופא - הוא בונה את בית המקדש.

יהי רצון שנזכה לדעת אמיתית שתחזיר את השכינה לליבנו, ללב כל אחד ואחד, ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו - אמן!

לעילוי נשמת ה'חוזה מלובלין' הרה"ק יעקב יצחק בן רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ, זכותו תגן עלינו, אמן.