חרדים מהזיכרון או 'זוכרים בדרך שלנו'? • דיון ב'אולפן כיכר'

חרדי אמיתי לא מקבל מרות ממישהו פורק עול שהחליט לחוקק חוק שיום זה יביעו כולם את הכרת טובתם לחללי צה"ל.

חרדי כפוף לשו"ע ולפוסקים ולרבותיו.

זה מאוד יפה. זה תכלס מאוד משקף את מה שרוב החרדים מרגישים.

אני מאוד הזדהתי עם מנס.

יש לנו הערכה והוקרה, אומרים תהילים. אבל אנחנו לא באמת קשורים. ואם אנחנו נפגשים עם חילונים וכאלו אנחנו מכבדים.

"משה החרדי ואברהם החסיד" - אברהם הוא מיזמן לא שייך

לציבור החרדי. חרדי זה לא גנטי - זה לא הורים חרדים -

"חרדי" זה חרדי לדבר ה - זה בדעות בהששקפה חרד לדבר ה. זה לא לעבור על הלכה ולעשות כפי שנראה לי. לשמוע לשירת נשים ולשכנע אחרים לשמוע שירת נשים זה חרדי?

זה השקפה על החיים. מה ה' רוצה ממני.

לא "לפי דעתי", "אני חושב" "נראה לי".

אני מכיר את אבריימי ממכללה שהוא למד.

אדם חביב אבל אין לו קשר לציבור כלל!!!

הוא מייצג חרדים?

שימו לב לדיבור. כן חרדי זה דרך חיים גם דיבור גם אדם ומקום אדם וחברו ואדם ועצמו. הוא השתדל לשכנע בחורים לעזוב את הדרך. לדוגמה לשמוע שירת נשים לאמין אחרת במה שהוא ספג בישיבה. אין אני יכול לפרט יותר אבל שימו לב לבד!!!

והבדילנו מין הטועים ונתן לנו תורת אמת

כמה אתה צודק!

מסכן שלא יודע עד כמה הוא מסכן...

אין לנו שום חלק או הכרה בטקסי הציונים.

וכבר אמרו רבותינו שכל הקמת המדינה והציונות תכליתה עקירת הדת.

תפסיקו לטשטש את היסודות האלו.

לגבי יום העצמאות יש שוטים שטועים להגדי הלל או שהחיינו, הנה לפניכם תשובה שכתב

רב של הרבנות הראשית רב ציוני מובהק מהציונות דתית, הרב הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו, או"ח סימן י, וז"ל:

גם בעצם הדבר אם נתבונן קט, הרי בעצם היום ההוא של ההכרזה על המדינה לא אירע שום נס, היינו שהיו ישראל באיזה צרה שהיא וניצולו בו ביום, אדרבא בו ביום כשנודע לעמי ערב על הכרזת המדינה, חברו כולם על עם ישראל, ופתחו עליהם במלחמה, וכמה אסונות רציחות ורדיפות אירע ביום ההוא, וע"כ מה שייך לומר שהחיינו והגיענו לזה"ז? אדרבא ביום ההוא היו כל עם ישראל שבא"י אז נתונים בסכנה גדולה, ולא עוד אלא שבכמה מקומות בגולה קמו הגויים עמי ערב על היהודים הנמצאים שם, ושרפו ושללו, והתנפלו על בתי הכנסת, ושרפו בתי הכנסת עם כל אשר בתוכם, גם הס"ת קרעו אותם לגזרים והשליכו אותם בחוצות "כאשר יעידון יגידון אנשי סוריא", והיהודים שם היו בפחד גדול, וכמה מהם שברחו מהעיר באישון לילה והרבה מהם שנשדדו ונשללו, ונשארו בעירום ובחוסר כל, וכן בכמה מדינות שהם תחת שלטון ערבי, שעם ישראל שם היו נתונים בסכנה ביום ההוא, ובייחוד כאן בארץ, שקמו עליה מסביב כל מלכי ערב למלחמה, וכמה נפשות נהרגו ונספו ביום ההוא, ואייה איפה הנס ביום ההוא לקבוע בו יו"ט? ולהתיר תספורת ועריכת נישואין, ולדחות האבילות שקיבלו עליהם מדור דור בימי הספירה,

איפה הנס הגדול ליהודים ביום ההוא עד שנתקן ברכת שהחיינו? ואם יש מקום לתקן איזה שמחה שהיא, זה דווקא באותו היום של שביתת הנשק, שבו יצאנו מנוצחים מהאוייב, או ביום יז כסלו שבו אישרו או"מ זכות ישראל למדינה משלהם, אבל לא ביום שהוכרז על המדינה, שביום ההוא לא היו ישראל באיזה צרה שיצאו ממנה, והיו יכולים להכריז על הקמת המדינה יום לפני זה או יום אחרי זה, ואם כן לא קרה באותו היום איזה נס מיוחד, אלא אדרבא כנ"ל, ולכן אין לומר שהחיינו,

לא כן זה היום שבו הוכרז על המדינה לא היה בדרך נס שלא פיללו עליו, אלא הכל היה מסודר ומתוכנן בין ראשי המדינה, שביום ההוא יוכרז על המדינה

והם הם שבחרו להם היום ההוא, והיו יכולים לבחור להם גם יום אחר, שכידוע שאז היה חמש עשרה במאי ביום שבת, וכפי ההסכם עם הבריטים שהם יעזבו את א"י ביום הנ"ל,

ואז יכולים להכריז על המדינה והם הקדימו ליום 14 במאי שחל ביום ששי, שלא לפגוע בקדושת השבת, נמצא שהם הם קבעו את היום, ולא עיצומו של יום היה הגורם,

שגם אם היו מחכים עד היום ראשון היו יכולים להכריז אז על המדינה, ולכן לא שייך לומר שהחיינו והגיענו לזמן הזה,

בנוגע לברכת שהחיינו הס כי לא להזכיר, וחס וחלילה לקבוע ברכה בשם ומלכות, ביום ההוא שאין לו שום יסוד בהלכה כפי שביארנו והסברנו, וכל המברך הרי הוא מסרך סריך, בהוצאת שם שמיים לבטלה,

אם בחוקותי תלכו אומר רש"י שתהיו עמלים בתורה ואז אומר לנו הקדוש ברוך הוא ונתתי שלום בארץ, ומכלל הן אתה שומע לאו, יום הזיכרון הוא יום עצוב וחייבים להתייחס אליו וללמוד ממנו שלא לעשות את השטות ללכת לצבא אלא לעמול בתורה אני מתחיל לחשוב אם לחיילים היה שכל והם היו עמלים בתורה הם היו חיים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, המעלה של לזכות לחיות על קידוש ה' שוה יותר [בפרט שיש פוסקים שמוות על דת הציונות אין בה שום קידוש ה' אלא קידוש דת הציונות שזה בכלל אלוהים אחרים]