אאא

'יונייטד איירליינס שוברת גיטרות', זה שם השיר שהפך להיות באזז תקשורתי, וזכה תוך שבועיים ל-5 מיליון צפיות ולירידה של 10% מסך מניות חברת התעופה "יונייטד". הפסד של 180 מיליון דולר.

על מה ולמה?

שנת 2008, זמר קאנטרי קנדי בשם דייב קרול, עלה על טיסה משיקגו לנברסקה עם חברת הטיסה יונייטד.

בעודו יושב נינוח במושבו לפתע שומע מאחוריו קריאה מבוהלת של אחת הנוסעות: OMG"! הסבלים זורקים שם גיטרות בחוץ".

קרול הציץ מהחלון וראה את הסבלים של חברת התעופה זורקים באוויר את המטען היקר שהפקיד בידם – וביניהם גיטרה אקוסטית מסוג טיילור ששוויה מוערך כ-3,500$.

הוא פנה לשלושה מעובדי יונייטד שהיו על המטוס וניסה להפנות את תשומת ליבם, אך הללו הפגינו חוסר אכפתיות מוחלטת.

בעת הנחיתה התברר שאכן חששותיו היו מוצדקות – הגיטרה של דייב הגיעה שבורה ומפורקת לחלוטין.

מכאן, מספר השיר, החלה סאגה ארוכה של תלונות מצידו וטיפול בירוקרטי ארוך ומזלזל מצד חברת התעופה, שסירבה לשאת באחריות למחדל.

לאחר 9 חודשים של סחבת הוא פרסם את הסרטון ובו קליפ לשיר, הראשון בסדרה של שלושה שירי מחאה, שהפך לויראלי תוך ימים ספורים, מה שגרם למבוכה ולהפסדים עצומים של החברה ולפרסום הדרמטי שלו. השיר כלל את הפזמון הקליט: "הייתי צריך לטוס עם חברה אחרת, או לנסוע ברכב, כי יונייטד שוברת גיטרות" שהפך לסוג של המנון.

באיחור מה, חברת יונייטד הבינה שהיא נכנסה לבעיה רצינית ומיהרה להתנצל ולהציע פיצוי, אך הפעם היה זה קרול שנותר אדיש. החברה גם ניסתה לתרום 3,000 דולר למוסד ג'אז מוכר. אבל התרומה לא שיקמה את הנזק למוניטין של החברה.

את ההפסד של הגיטרה, אם חששתם, השלימה לו חברת הגיטרות "טיילור" שבזכות המקרה הנ"ל נרשמו גם אצלה יחסי ציבור טובים ודיווחה על גידול מרשים במכירות, ולכן כמחווה ואות הוקרה זימנה את דייב לחנות לבחור לעצמו גיטרה חדשה.

מאז התקרית פיתח לעצמו קרול הזדמנויות נוספות לאפיקי פרנסה, הוא התבקש להופיע בפני נציגים של שרותי לקוחות רבים. מגזין טיימס דירג את השיר "יונייטד שוברת גיטרות" במקום השביעי ברשימת הסרטונים הכי ווירליים ומכניסים, וקרול עצמו גם פרסם את ספרו "יונייטד שוברת גיטרות: על כוחו של היחיד בעידן של המדיה החברתית" שהמשיך לצבור לו הכנסות נאות.

המסר שבמנגינה- מתנה לאנושות

שיר ומנגינה יכולים להיות כח, כלי עזר משמעותי. אם לביטוי מחאתי משפיע ואם לביטוי כל רגש פנימי אחר. מקובל לומר כי "הנגינה מתחילה במקום שבו מסתיימות המילים".

הרש"ר הירש מתייחס לכח של המוזיקה ומגדיר אותה כשלב הראשון במעלות החינוך, כאומנות כזו שמאפשרת לבטא רגשות.

"האמנות מבקשת להחזיר לאדם את השלום – על ידי עניין הבא לו מן החוץ. דבר זה אמור בייחוד במוסיקה. אין היא מבטאת דמויות ומושגים, אלא רגשות בלבד; היא מציגה ומעוררת רגשות, ובכך מביאה עידון לנפש. ככל אמנות יפה, הרי היא שלב ראשון במעלות החינוך – לקראת ערכי האמת והטוב". (בראשית עמ' סט)

ניקח מעט אחורה, לפרשה הקודמת. כאשר יעקב אבינו שולח את בניו בחזרה למצרים ליוסף, הוא אומר להם "קחו מזמרת הארץ".

רבי נחמן מברסלב מעניק לפסוק זה מימד עמוק ואלטרנטיבי: "קחו מזמרת הארץ בבחינת זמר וניגון ששלח על ידם ליוסף... כי דע שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד... ועל כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שסיפרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו ניגון השייך לשר כמותו. כי יעקב רצה לפעול אצלו הניגון מה שהיה צריך, על כן שלח לו אותו הניגון של ארץ ישראל, וזהו שאמר לבניו: 'קחו לכן מזמרת הארץ', כי הניגון נעשה מגידולי הארץ האלה" (ליקוטי מוהר"ן תניינא ס"ג)

יעקב שולח 'תרופה' מיוחדת ללב של יוסף השר. תרופה מארץ ישראל שיכולה להשפיע ולרכך את ליבו מבפנים. יעקב מבין ב'שפת המוזיקה', שפה שיש בה יכולת להטות את מצבו הנפשי-רגשי של יוסף ואת מצב רוחו מקצה לקצה ולהביא לביטוי רגשות מופשטים שאינם עוברים ביכולת הביטוי הוורבלית המוגבלת למילים. יעקב יודע מה וכיצד צריך להגיש ליוסף. באלו כלים יש לפעול כדי להשפיע על ליבו לטובה.

לא רק יעקב אבינו 'מייבין' בניגונים וביכולות שלהם. השפה הזו כנראה היתה מוכרת ומדוברת גם אצל בניו.

המוזיקה מחייה נפשות

בפרשה השבוע, כאשר הם מגיעים בחזרה לביתם והם חוששים מהדרך שבה יגיב אביהם הזקן לבשורה, הם מבינים שגם עליהם להשתמש בכלי הזה של הנגינה בכדי להנגיש לו את הבשורה בצורה המתאימה לו, ולכך הם בוחרים את שרח בת אשר וניגונה כקול המבשר הראשון.

כולנו מכירים את הסיפור מהגן, כיצד שרח שוררה בפניו את הבשורה עם כינורה.

ב"מדרש הגדול" מופיע כי סרח הודיעה לפני כן ליעקב אבינו, אך לא מוזכר כלל ועיקר על הנגינה והשירה שלה ששימשו אותה לדבריה.

ב"ילקוט מעם לועז" מביא את פירוש הש"ך שכתב בשם הפרקי דרבי אליעזר "שהיתה מנגנת ובניגון היתה מארכת ומבלעת", גם שם לא נזכר הכינור.

רק ב"ספר הישר" מרחיב יותר ושם מופיעה הגרסה המוכרת לנו:

"ויכל יוסף לצוות אותם ויפן וישב מצרימה, ובני יעקב הלכו ארצה כנען בשמחה ובטובה אל יעקב אביהם. ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו, מה נעשה בדבר הזה לפני אבינו. כי אם נבוא אליו פתאום ונגד לו הדבר ויבהל מאוד מדברינו, ולא יאבה לשמוע אלינו.

וילכו להם עד קרבם אל בתיהם וימצאו את שרח בת אשר אשר יוצאת לקראתם, והנערה טובה עד מאוד וחכמה ויודעת לנגן בכינור. ויקראו אליה ותבוא אליהם ותשק להם, ויקחוה ויתנו לה כינור אחד לאמור בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו, והך בכינור ודיברת ואמרת כדברים האלה לפניו.

ויצוו אותה ללכת אל ביתם, ותיקח הכינור ותמהר ותלך לפניהם ותשב אצל יעקב. ותיטיב הכינור ותנגן ותאמר בנועם דבריה, יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת.

ותוסף ותנגן ותדבר כדברים האלה, וישמע יעקב את דבריה ויערב לו. וישמע עוד בדברה פעמיים ושלוש, ותבוא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלוקים וידע כי כל דבריה נכונה.

ויברך יעקב את שרח בדברה הדברים האלה לפניו ויאמר אליה, בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי. אך דברי נא עוד לפניי כאשר דיברת, כי שמחתני בכל דברייך. ותוסף ותנגן כדברים האלה ויעקב שומע ויערב לו וישמח, ותהי עליו רוח אלוקים.

מעבר לכח של הניגון לבטא רגשות, ישנו כח מיוחד וכללי לניגון לרומם את נפש האדם מעצבות.

חז"ל אומרים (ברכות נז:):"שלושה דברים משיבין דעתו של אדם (ר"ל אם הוא אדם השרוי בדאגה ישנם שלושה דברים המסירים את האנחה ממנו- מהרש"א), ואלו הן: קול (של מיני זמר) ומראה וריח". ופירש רש"י שם: "קול של מיני זמרה" וכו' והמהרש"א שם כתב לפרש ש"משיבין דעתו" אם הוא נמצא ביגון ודואג, ומסירים האנחה ממנו ומרחיבין דעתו.

גם הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ה) כתב: "וכן, מי שיתגבר עליו המרה השחורה (העצבות) יסירנה בשמיעת הניגונים ומיני זמר ובטיול הזנות ובבניינים נאים ובראיית הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה מנו, והכוונה בכל זה שיבריא גופו".

תוספות (סוכה נ:) מבאר שהשמחה והנגינה של שמחת בית השואבה במקדש הביאה לרוח הקודש- "שהשכינה שורה מתוך שמחה דכתיב ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'..."

מה שמובא גם כאן שפעל את פעולתו גם אצל יעקב שמיד לאחר נגינת שרח בת אשר, חזרה אליו הנבואה וידע כי הדברים שבישרו לו נכונים וכי יוסף חי. כנגד מה שהיא כלשונו החייתה בו את רוחו, "רוח הקודש" שבו, זכתה שרח שיעקב בירך אותה, מידה כנגד מידה שלא ימשול בה מוות.

ההגשה של המילים

כנראה שאין מה לעשות, לא פעם חשוב להקדיש זמן ומשאבים לדרך שבה נאמרים הדברים, לטיימינג ולמנגינה שבהם הם מתנגנים, לא פחות מאשר לעיסוק בתוכן עצמו.

הגמרא (תענית י) מפרשת את דברי יוסף "אל תרגזו בדרך" כהוראה לא להתעסק בדרך בדברי הלכה. פלפולים וביאורים רבים הוזכרו במאמר זה, אך הרב עמיאל העניק לכך פרשנות עדכנית המתייחסת גם אלינו: "יוסף העניק לאחיו כמה כללים חיוניים. 'אל תתעסקו בדבר הלכה' היינו אל תבלו את זמנכם בריב תיאורטי ואידיאולוגי, במקום לעסוק במעש ויצירה, 'אל תפסעו פסיעה גסה'- אל תעברו מקיצוניות לקיצוניות אלא תלכו תמיד בשביל הזהב, ו'תכנסו חמה לעיר'- בעוד שמש ההצלחה זורחת לכם תכננו מעשיכם ולא ממצב של חוסר אונים ומפולת".

אל 'תפלו' למציאות. תכננו אותה היטב, תגיעו אליה מוכנים, כאשר דרך הפעולה ידועה וברורה לכם מראש היטב, כאשר אתם יודעים באלו כלים תיעזרו כדי לבשר לאבא את הבשורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יוסף מכוון אותם שלכך נועדה עבורם הדרך ולא לפלפולים והתעסקות שעשויים לשמש להם כעת כהסחת הדעת בלבד. כעת מסתבר, זהו הזמן הנכון לעסוק בדרך ולא בתוכן, "במעש וביצירה", כדי שהתוכן יפעל היטב גם הוא את פעולתו ותהיה לו השפעה מיטבית.  

כאשר אנו רוצים להעביר מסר לזולת, עלינו להקדיש זמן ומחשבה רבה לא רק לתוכן, אלא גם ובעיקר לצורה שאנו מעבירים לו אותה. ננסה לחשוב היטב, כיצד היא תתקבל באוזניו ובליבו ומה ההשפעה שתהיה לדברים עבורו.

ההבנה באלו כלים נוכל להשתמש כדי שהמסר יועבר בצורה המיטבית היא אחריות ומיומנות נוספת ומשמעותית שמוטלת עלינו כאשר אנו בוחרים להעביר מסר לזולת.

 

 

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com