אאא

ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ'. השבוע במדור הידע של 'מגזין כיכר' נספר לכם על עוד דברים שכנראה לא ידעתם, בתחום הגאוגרפיה, ההיסטוריה ובנושאים נוספים.

אבל למה אנחנו סתם מותחים אתכם? יאללה, לקרוא!

עולם

מדוע חיות בולעות אבנים במכוון?

פיו הפעור של הקרוקודיל. זה רק נראה כמו חיוך (צילום: Shutterstock)
פיו הפעור של הקרוקודיל. אל תאמינו לחיוכים (צילום: Shutterstock)
הגדלה

אולי לא תופתעו לשמוע שחיה עם לוע גדול, כמו הקרוקודיל, מסוגלת לבלוע אבנים בטעות. אבל מה אם נספר לכם, שהיא עושה זאת גם בכוונה?

החוקרים גילו מספר זנים של בעלי חיים, שלטענתם משמשים באבנים כדי לסייע בעיכול מזון, מאחר ובגופם אין איברים מתאימים לטחינת מזון ופעולות דומות. ביניהם הקרוקודיל (או תנין, או תמסח. י"נ), כלבי ואריות ים, עופות צמחוניים, ועוד. אבנים אלו אף קיבלו שם משלהם: גסטרולית.

יען (או בת יענה. י"נ), שמוגדר בשפה המקצועית 'אוכל כל', מסוגל לבלוע אבנים באורך של עד 10 ס"מ; גם בראשן (שלב הפגית של צפרדעים, סלמנדרות ועוד) נמצאו אבנים קטנות; גם האקסולוטל המקסיקני, יצור הנראה כמו הכלאה בין דג ללטאה, בולע אבנים כדי לסייע בעיכול.

אך חוקרים אחרים טוענים לעומתם, כי הסיבה לכך שונה בתכלית: הקרוקודילים וחיות אחרות בולעים את האבנים הללו, מתוך רצון לצלול לעומק הים או הנהר. הם ממלאים את גופם באביזרים כבדים, בכדי שימשכו אותם למטה.

אז אנו רק ניתן לכם טיפ: אם התנין שמולכם נראה ידידותי, אל תאמינו לחיוכים: הוא פשוט מתכנן לצלול לקרקעית הים, ומצא גסטרולית גדולה במיוחד.

כמה מתים כל שנה בגלל כתב לא נהיר של רופאים?

מה הוא כתב, למען השם? • אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
מה הוא כתב, למען השם? • אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
הגדלה

ראיתם את הכותרת? בטח חשבתם שמדובר בבדיחה כלשהי. למות? בגלל כתב יד?

אז כן, זו לא המצאה שלנו. מחקר שנעשה בשנת 2006, על ידי מכון אמריקני רציני בשם NAS (האקדמיה הלאומית למדעים), מעלה כי בכל שנה מתים מסביב לעולם לא פחות מ-7,000 בני אדם, בגלל כתב ידם של רופאים, הידוע ברישולו. בנוסף, כ-1.5 מיליון מטופלים אמריקנים נפגעים בריאותית מדי שנה, ממש משגיאות שכאלו.

בשנת 2014, החליטו במערכת הבריאות האמריקנית לשים לזה סוף והנהיגו את רפורמת EMR, שדורשת מרופאים לתעד את התהליכים באופן מסודר באמצעים דיגיטליים משוכללים. אך על פי בדיקה של משרד עורכי הדין האמריקני 'מרטין ווקר', המטפל ברשלנות רפואית, זה לא ממש פתר את הבעיה.

מה בדיוק הגורמים לבלאגן הזה? על פי משרד עוה"ד, ישנן שמונה רשלנויות שעשויות להוביל למוות או פגיעות חמורות בפציינטים: 1. הרופא לא רשם תאריך, שעה ו/או חתימה על המסמך. 2. החלטה לבטל מתן טיפולים ותרופות - לא תועדה. 3. תיעודים לא שלמים. 4. הוספת פרטים לאחר הדפסת המסמך. 5. שימוש בנתונים סובייקטיביים. 6. פתיחות תיק ופעולות תמוהות, שלא בודקים את פשרן. 7. שימוש בקיצורים וראשי תיבות שגויים. 8. מידע שהוזן במסמך הלא נכון.

אנו בטוחים שניתן כיום להוסיף גם את 9. - בדיקות קורונה שנמכרו לפציינטים והניבו תוצאה שגויה, אבל זה כבר לא ממש קשור לרופאים.

המרכיב המפתיע שיש באבק שאתם נושמים 

אבק: אל תתנכרו אליו כל כך (צילום: Shutterstock)
אבק: אל תתנכרו אליו כל כך (צילום: Shutterstock)
הגדלה

מוכנים להצהרה הדרמטית? - - -  האבק הזה, שאתם כה שונאים, מפתחים ממנו אלרגיות ומנסים להתפטר ממנו בכל מחיר, הוא בעצם... בשר מבשרכם. מה?! כן.

על פי כל המחקרים העדכניים, כמחצית עד רוב האבק בביתכם מורכב מתאי עור. שלכם. תאי עור שמתו, נשרו מגופכם, ולא הלכו לשום מקום. ושאר האחוזים של האבק? זה כבר סיבים זעירים מבגדיכם, וקצת אבק אטמוספירי (שמורכב מעפר, זיהום ופיח תעשייתי, התפרצויות געשיות ועוד) שחדר למעונכם.

ואם כבר הזכרנו אלרגיות מאבק, שתדעו שלא האבק הוא המקור לאלרגיה, אלא קרדית האבק. הקרדית היא סוג של עכביש מיקרוסקופי שאוהב אבק, והמזון שלו הוא... קשקשי עור המתים שלכם. כלומר, הם גם ניזונים מאיתנו וגם מזינים אותנו בתופעות לוואי מעצבנות. הרצחת וגם ירשת, גב' קרדית?

ובגלל שעד כה מדור הידע סיפק לכם הרבה פרטים אופטימיים במיוחד לגבי חיי היומיום שלכם, הנה עוד משהו שקשור לאותו הנושא: האוויר שאתם נושמים באוטובוס או ברכבת, מורכב מלפחות 15% תאי עור מתים - שלכם, של הנהג, של הנוסעים שלצידכם וכנראה של הרבה מאד נוסעים ששהו שם לפניכם. וממה מורכב השאר? בעיקרון מלכלוך. יותר מזה לא צריך ולא כדאי לפרט.

מדוע בעצם אנחנו משחררים לחלל האוויר כל כך הרבה מהעור שלנו? כי הוא מתחלף! כמו הרבה מאד חלקים בגופנו, ישנם גם תהליכי רענון של העור. אנו משילים מעלינו בכל שעה בין 3 ל-9 מאיות גרם. אלו מצטברים במהלך כל החיים ל... תחזיקו חזק... כ-35 ק"ג של עור.

סורי, אבל אף אחד לא הבטיח לכם מדור כיפי וקליל.

שנה

חובת אכילת שלושה תפוזים

חלוקת תפוזי חובה. מזכיר את התורים לבדיקות קורונה (לונדון, שנות ה-40)
חלוקת תפוזי חובה. מזכיר תורים לבדיקות קורונה, רק בלי הקללות (לונדון, שנות ה-40)

זוכרים שדיברנו בעבר על השפעת במאה הקודמת, ועל דרכי ההתמודדות עימה? אמרנו אז שלא היו הרבה הבדלים בין אז להיום, ואף הוכחנו: מסכות, ריחוק, קנסות ועוד.

אבל האמת היא שלא דייקנו במאת האחוזים. היו אז מנהגים מסויימים, שהיו מקובלים במיינסטרים, שהיום משוייכים בעיקר למכחישי קורונה הסהרוריים ביותר, כאלו שנחסמים בטוויטר וביוטיוב ושמאמינים שציפורים הן בעצם מצלמות ריגול של הבונים החופשיים.

רוצים דוגמה? הנה: בשנת 1940 התגלה זן חדש של שפעת בשם Influenza B, שהיכה במדינות רבות עד 1943. הוא אמנם גבה פחות קורבנות מהשפעת של תחילת המאה ה-19, אבל העולם כבר היה בטראומה ולכן חיפש דרכי התמודדות מקוריות. ובכן, מה הבעיה? שלושה תפוזים ליום, וחלאס. אין קורונה. סליחה, שפעת.

בתמונה הזו, שצולמה בכניסה לאולפני טלוויזיה בבריטניה, ניתן לראות חלוקת תפוזים. אבל תקראו את השלט (לא יודעים אנגלית? - לאאאאא! טוב, אני אתרגם לכם): "מנות חירום לשפעת! על כל הצוות ליטול שלושה תפוזים ביום, בפקודה!".

אנו באמת לא יודעים להסביר את ההיגיון מאחורי השיטה הזו, אבל כנראה ההיגיון הוא שקילוף תפוז בקרבת חפים מפשע הוכח כפעולה הגורמת לריחוק חברתי. אנו תמיד ממליצים לבחור בקלמנטינה, היא יעילה יותר.

כך נראו המקררים הראשונים בעולם

המקרר הראשון, נראה יותר כמו כספת (ארה''ב, 1899)
המקררים הראשונים נראו יותר כמו כספת (ארה"ב, 1899)
הגדלה

לאלו מכם שמזדהים כקונספירטורים, ושוקלים לאמץ בזרועות פתוחות את 'חיסון' שלושת התפוזים נגד קורונה, אתם תזדקקו לכמות רצינית - ולכן כדאי להצטייד במקרר. כמובן, לא לפני שאתם בודקים שלא מדובר בחללית משוכללת של ביל גייטס שתיקח אתכם בעל כורחכם לירח (שכמובן לא קיים, הוא פוטושופ).

בתמונה ניתן לראות את אחד המקררים הראשונים בעולם, מוצג לראווה בארצות הברית, באוגוסט 1899. הוא אמנם נראה יותר כמו כספת ממוגנת, אבל זה לא בגלל שלא ידעו אז לעצב מוצרים (למרות שתכלס, באמת לא ידעו), אלא כי המקרר יועד לשימוש תעשייתי. גם כיום, אם תיקלעו למטבח תעשייתי, תראו שמקררים עדיין נראים כך.

המקרר הראשון בהיסטוריה יוצר על ידי אוסטרלי בשם ג'יימס האריסון בשנת 1856. מאז ועד כ-60 שנה לאחר מכן, יוצרו עוד כמה דגמי מקררים אך כולם היו תעשייתיים: הלקוחות היו יצרניות מזון, מסעדות, בתי מלון וכדומה.

רק בשנת 1913 החלו להופיע מקררים ביתיים. המקררים הללו השתמשו בחומרים רעילים לצורך פעילותם, עד לשנת 1931 שבה הוצגו מקררים לא מסוכנים. בשנת 1939 ייצרה ג'נרל אלקטריק האמריקנית מקרר ומקפיא במכשיר אחד.

אומנם המקררים עצמם כבר לא רעילים, אבל אותנו זה לא משכנע: מקררים מאכלסים כיום מוצרי מזון הרבה יותר מזיקים ממה שיצרניות המזון דמיינו ב-1856.

הדיילת שנפלה מגובה 10 ק"מ - וחזרה לעבודה

נאום הבטיחות שווה משהו? מימין: שרידי המטוס. משמאל: וסנה וולוביץ' כדיילת (1972)
נאום הבטיחות שווה משהו? מימין: שרידי המטוס. משמאל: וסנה וולוביץ' כדיילת (1972)
הגדלה

אוקיי, זה סיפור מדהים, וגם שיא גינס. האשה שבתמונה, וסנה וולוביץ' ממדינת סרביה, חוותה נס עצום בזמן שהמטוס שבה שימשה דיילת התפוצץ ממטען חבלה, בהיותו בגובה 10,160 מטרים מעל אדמת צ'כוסלובקיה.

וולוביץ' היא היחידה ששרדה את הנפילה, מתוך 28 בני אדם שהיו על סיפון המטוס. היא ספגה בנפילה שברים קשים בגולגולת, ברגליים ועוד. לאחר תקופת אשפוז מתוקשרת, חזרה לעבוד בחברת התעופה אך הפעם כפקידה - בשל הנכות החמורה שנוצרה. בהמשך שבו רגליה לתפקד - והרופאים לא האמינו למראה עיניהם.

אם לא די בכך, וולוביץ' חזרה בהמשך לעבודתה כדיילת אוויר. היא סיפרה שאין לה טראומה מהנפילה הקשה, מאחר ואיבדה את הזיכרון מהתאונה - שהתבררה מאוחר יותר כפיגוע לאומני.

בשנת 2016, לא פחות מ-44 שנים לאחר הנפילה שלא היה לה סיכוי לשרוד, מתה הדיילת המפורסמת בביתה בגיל 66, לאחר שהוענק לה שיא גינס 'האדם ששרד נפילה מהגובה הרב ביותר ללא מצנח'.

מה דעתכם? האם לדיילות יש יותר סיכוי לשרוד אסונות, כי הן מופקדות על נאום הבטיחות המתיש לפני הטיסה ויודעות אותו בעל פה?

נפש

האם דיסני באמת היה כה נחמד? אממממ...

בובת שעווה בדמותו של דיסני. הוא רק נראה ידידותי? (צילום: Shutterstock)
בובת שעווה בדמותו של דיסני. אל תאמינו לחיוכים? (צילום: Shutterstock)
הגדלה

ובגלל שאנחנו כבר במוד של תיקון טעויות, יש לנו עוד משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו השבוע: דיסני.

נכון בשבוע שעבר ציירנו אותו כבוס חביב ומפנק? אל תסתכלו בקנקן. כשהסופר האמריקני המצליח, ניל גבלר, נבר בארכיון דיסני בכדי לכתוב עליו ביוגרפיה (שאגב, הצליחה מאד) - הוא גילה שגיבור הספר שלו לא היה טלית שכולה תכלת. יאללה לשון הרע:

רבים האשימו אותו באנטישמיות, שנאת שחורים ופרו-נאציזם, וקשה להפריך טענות אלו. יודעים מה? אפילו כבוס, אנו מבינים כעת שהוא היה נוראי. הוא היה מתעלל בעובדיו ומשפיל אותם, נהג באורח קבע לפטר עובדים ולהוריד את משכורותיהם. כשהחליטו כמה עובדים לשבות, ניסה לתקוף פיזית את מוביל ההתקוממות.

אולי תגידו: בסדר, לכל אדם יש חסרונות. הוא בטח היה איש משפחה חביב. אז זהו, שעל פי גבלר, דיסני נהג להשתעשע ברכבת משחק במקום לבלות עם רעייתו. אחיו, רוי דיסני, עבד עבורו - וזכה ליחס רע כמו שאר העובדים. וולט דיסני אפילו ויתר על הלווית אביו - כי הוא לא רצה לנטוש נסיעת עסקים.

ולאלו שהגיבו בשבוע שעבר על האנטישמיות של פורד: צודקים. מאחר וזהו פרט ידוע, לא ראינו צורך לציינו אלא התמקדנו בסיפורים פחות מוכרים. אבל תמשיכו להגיב, זה טוב לרייטינג.

הכירו את ראש הממשלה המוזר של תאילנד

פריות צ'אן-אוצ'ה. משמאל: חתימתו (צילום: Shutterstock, ממשלת תאילנד)
רגע של נורמליות? פריות צ'אן-אוצ'ה; משמאל: חתימתו (צילום: Shutterstock, ממשלת תאילנד)
הגדלה

תאילנד היא מדינה חשובה וצפופה בדרום מזרח אסיה, שבה כ-76 מיליון תושבים. מי ששולט בה ביד רמה הוא המלך ראמה העשירי, כאשר דיבור נגדו או נגד בית המלוכה אסור (ומסוכן) בתחומי המדינה. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה - הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, שמכהן בתפקיד מ-2014 - אז ביצע בארצו הפיכה צבאית.

היום נספר לכם קצת על ראש הממשלה בן ה-67. בעבר התרגז כשצפה באופרות סבון (סדרות טלוויזיה בדיוניות) וגילה שהן 'מפלגות מדי'. לכן הכריז כי ינפיק אופרות סבון בעצמו.

אומר ועושה: הוא הורה לצוות הכותבים הממלכתי ליצור תסריטים שיקדמו 'אחדות, תרבות תאילנדית ותיירות'. הוא אף איים כי אם לא יעשו זאת, יכתוב אותן באופן אישי. האיום עבד, ונוצרו כמה אופרות כאלו. לשם הדוגמה, אחת מהן מספרת על שתי משפחות שמבקרות בתאילנד, נפגשות ומתיידדות. כמה פטריוטי.

שנייה. לא רק יוצר טלוויזיוני מחונן. הוא גם מוסיקאי! בשנים האחרונות שחרר כמה שירי פופ, שכותרותיהם - אתם יכולים כבר לנחש לבד - "להחזיר שמחה לעם", "כי את תאילנד" (לדבריו, 'מתנת ראש השנה לתאילנדים'), "להילחם למען האומה" ועוד. יצויין שמאז שעלו השירים ליוטיוב, הם קיבלו בעיקר דיסלייקים (סימוני 'לא אהבתי') ורק מעט לייקים, וכמובן שהסרטונים נחסמו לתגובות - כמיטב המסורת.

ב-2018, במהלך מסיבת עיתונאים, היו כתבים שרצו לשאול אותו שאלות על הבחירות שנדחו שוב ושוב, ועל המעצרים הפוליטיים הרבים שהוא מבצע. מאחר והוא לא רצה לענות על השאלות, הורה לעוזריו לשים על הבמה שלט קרטון ענקי בדמותו, הציע לעיתונאים לשאול את הקרטון - ונעלם חיש מהר. איך אומרים? אומנות או נמות.

ואם כבר יחסו לתקשורת: ב-2015 השליך ניירות על כתבים במהלך מסיבת עיתונאים, ואף איים להוציא להורג כתבים שידווחו שהוא 'כישלון'. בהזדמנות אחרת, משך באוזניו של עיתונאי. ב-2014, צלם ביקש ממנו להסתכל למצלמה - והותקף ע"י צ'אן-אוצ'ה שהשליך עליו קליפת בננה שאותה בדיוק סיים לאכול. אולי התכוון ליצור תמונה אומנותית, מי יודע.

פינת הסלב: ג'סטין טרודו - ברא כרעא דאבוה

ג'סטין טרודו בידי אביו, פייר אליוט טרודו (קנדה, 1973)
ג'סטין טרודו בידי אביו, פייר אליוט טרודו (קנדה, 1973)
הגדלה

נכון שיש הרבה סוגים של סלבים, אבל משום מה עד עכשיו התמקדנו בעיקר בפוליטיקאים, אז למה לא להמשיך? בתמונה ניתן לראות את ראש ממשלת קנדה דהיום, ג'סטין טרודו, נישא בגיל שנה בידי אביו, ראש הממשלה דאז - פייר אליוט טרודו, בעיר אוטווה - בירת מדינת הענק הצפון-אמריקנית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ג'סטין, המפורסם בעולם כמנהיג צעיר וכריזמטי, הוא בן בכור לאביו. תשומת הלב הציבורית גברה כאשר נשא דברי הספד בהלווית אביו, ולאחר מכן הצטרף לפוליטיקה כחבר בסיעת השמאל 'המפלגה הליברלית'. לאחר מכן נבחר ליו"ר המפלגה ובהמשך לראש ממשלת קנדה.

הקנדים אוהבים את טרודו הבן, ובחרו בו בשלישית - מאחר והוא מסמל את אביו באופן מדהים, הן בדעות והן במראה, ומכבד אותו מאד:

שניהם כיהנו כראשי המפלגה הליברלית, צידדו בפטריוטיות קנדית ויצאו נגד הבדלנות הצרפתית-קנדית. פעמים רבות הוא נוהג לצטט מאביו בנושאים שונים, כך שבדומה לתמונה, גם בקריירה הפוליטית הוא נישא על זרועות אביו. כשנכנס לתפקידו כראש ממשלה, הדבר הראשון שעשה היה להתקין בלשכתו את שולחן העבודה ששימש את אביו במשך 16 שנים.

מעניין לציין כי הראשון שחזה את עליית הבן לכס ראש הממשלה היה דווקא נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. בזמן ארוחה דיפלומטית, עשה ניקסון 'לחיים' עם ג'סטין הפעוט, ואמר 'לחיי ראש הממשלה העתידי של קנדה'.

לחיים.