אאא

כבר שנה שאני מלווה את רותי ואריה. זוג שעבר כברת דרך משותפת, בנה משפחה וחווה יחד עליות ומורדות. בעיקר מורדות. ותמיד מרחפת בחלל השאלה האם להישאר ביחד למרות הכל או להפריד כוחות.

רותי פתחה את הפגישה האחרונה שלנו: "אחרי כל מה שהוא עשה לי, אני לא יכולה להישאר איתו. הוא לא חשב עליי ולא על הילדים וראה רק את עצמו, אגואיסט כזה. אמנם הוא חזר בתשובה ועבר תהליכים נפשיים עמוקים בשנתיים האחרונות, אבל אני לא מצליחה לחזור לנקודת ההתחלה שלנו, אני לא מסוגלת לראות בו בעל. לא משנה כמה טבלאות בעד ונגד להישאר או לעזוב אני עושה, תחושות הכעס והעלבון שלי כבדות יותר מכל משקל שישימו לי מנגד".

אריה מצידו לא נשאר חייב: "עשיתי כל מה שהיא רצתה, קניתי לנו בית חדש על אף שכלכלית אנחנו לא בדיוק יכולים להרשות זאת לעצמנו, בכל חודש אנחנו יוצאים יחד לצימר או בית מלון, עברתי סדנה מיוחדת, התחלתי לעבוד על עצמי ויש לי לא מעט הצלחות, אני הרבה יותר רגיש ואמפתי עכשיו. אני כל הזמן סביבה וסביב הצרכים שלה ושל הבית וכלום לא עוזר. שום דבר לא טוב לה".

זו לא הפעם הראשונה שרותי נשמעת נחרצת כל כך. בכל פגישה שלנו היא מעלה סיבה אחרת מדוע הם צריכים להתגרש באופן מיידי ובכל פעם היא מצהירה עליה כסיבה האמיתית בגללה אין סיכוי שהם יוכלו להישאר יחד.

ומדוע רותי לא קמה ועוזבת? כי לדבריה, אין לה בעיה לחיות לבד, אך "לא תהיה לי העזרה של אריה בבית, אני אצטרך להתמודד עם הילדים וההשלכות של הגירושין עליהם, ולכן לא התגרשנו עד עכשיו. בשכל אני מבינה שלא כדאי".

כשאת לא רוצה להתגרש - ואת לא לא רוצה להתגרש

הניסיון של רותי לאחוז את המקל משני קצותיו נקרא בחסידות "דעת נוטה". כלומר, היא לא באמת מצליחה לראות את שני צדדי הדילמה כאן, האם להישאר או לעזוב, כיוון שהתודעה שלה לא משוחררת לראות באמת את שני הצדדים כמו שהם ולבחור באופן מושכל.

המטרה שלנו היא להגיע ל"דעת שקולה" כדי לבחור נכון, כי אם מלכתחילה הדעת נוטה לאחד הצדדים, אנחנו חסומים מלראות את הצד השני.

"במקרה שלך" הסברתי לרותי, "את נעולה לגמרי שאת צריכה לעזוב את אריה, זו נקודת הפתיחה שלך לדיון וזו נקודת פתיחה מוטה".

"אם הייתי רוצה להתגרש הייתי עושה את זה כבר" ענתה רותי, "חיכיתי להרגיש באופן מוחלט את מה שאני מרגישה עכשיו. אני מרגישה שאני בוחרת לעזוב אותו".

"האמת שאת לא במקום של בחירה בכלל" השבתי לה. "התודעה שלך נעולה על הצורך שלך לעזוב את אריה, לכן אין כאן כלל בחירה. אלו מילים חלולות. ילד קטן שמחליט באמצע סופר שהוא רוצה שוקולד - ישתטח לעיניי כל, יבכה ויצעק, כי הוא רוצה שוקולד ושום דבר לא מעניין אותו. לא משנה כמה ננסה להסביר לו שזה לא בריא, שלא מגיע לו, שאמא לא כאן בשביל שוקולד - הוא נעול על השוקולד וזהו. ואת כמו הילד הזה. אריה מתייחס אלייך בכבוד, נותן לך בלי סוף, מתמסר אלייך בכל לבו. מה ההיגיון שאומר לך לעזוב אותו?".

ניכר שרותי פחות התחברה להשוואה לילד קטן, אז המשכתי מיד: "הסיבה שאני משווה אותך לילד קטן היא כי אני מזהה שלא עברת תהליך אמיתי שהביא אותך להכריע לגירושין, ואני אף רואה ברצון שלך להתגרש צורך שקיים בך עוד לפני שהכרת את אריה. זה אולי נשמע הזוי, אבל נראה שיש בך מקום שלא שלם עם זוגיות ויתכן מאוד שהיית רוצה להתגרש גם אם לא היה מדובר באריה.

אמנם במקרה שלכם אריה אכן התנהג בצורה מחפירה שדורשת חזרה אמיתית בתשובה וכבר שנתיים שאתם בתהליך שיקום לא פשוט, אך אני רוצה לוודא שאת הבחירות שלך את עושה ממקום של אדם חופשי ולא בשל אותם מנגנוני נעילה שמטים אותך. ואסביר:

מנגנון הנעילה הראשון: ציפייה לפיצוי

הסיבה שהסכמת לתת לאריה הזדמנות נוספת היא כי את מצפה לקבל תגמול הולם לעוגמת הנפש שנגרמה לך. כשהפיצוי אינו ראוי דיו לטעמך, את מרגישה שאינך יכולה לחיות איתו. עם זאת, אין לך הגדרה ספציפית לאותו פיצוי. בכל פעם את מלבישה אותו על דברים מוחשיים, כמו בית חדש או בילוי משותף, אך אחרי שהפיצוי מתממש, את משנה את הגדרת הפיצוי למשהו אחר וכך נוצר מצב שאריה לעולם לא יוכל באמת לפצות אותך, מה ששולל ממך את הבחירה.

בנוסף, הציפייה לפיצוי היא בעצם הצהרה שהבחירות שלך אינן תלויות בך, אלא בדרך שאריה יתנהג אלייך. העברת אליו את הכוח ואת רק מגיבה לו, אריה שוב הופך להיות המרכז, במקום שהבחירה שלך תגיע ממקום פנימי אמיתי. מקום שרואה את אריה כפי שהוא באמת, על יתרונותיו וחסרונותיו, כשותף לחיים ולא כדמות מדומיינת שנועדה לספק לך פיצויים מכאן ועד עולם.

מנגנון הנעילה השני: כעס  

הכעס שלך מוצדק לחלוטין, אך הוא גם מונע ממך מלבחור באופן מושכל. כעס לא אמור להיות סיבה לבחור לכאן או לכאן. מה הוא כן? כעס הוא רגש שעשוי לעלות לאחר הבחירה ואז צריך להתמודד איתו. גירושין הם לא תרופה לכעס. להפך, הם אפילו עלולים להוליד כעסים חדשים. עם כעס צריך להתמודד, לא להשתמש בו.

המטרה: בחירה אמיתית

כאשר התודעה שלך לא נעולה, יש לך אפשרות להגיע לבחירה אמיתית מתוך מקום נפשי מאוזן שמאפשר דעה שקולה ובלתי מוטה.

בחירה אמיתית משמעותה להחליט שאריה הוא בעלך ושותפך לחיים ויחד אתם יוצאים למסע. מסע בו שניכם תכבדו את הבחירה שלכם אחת בשני, מה שבסופו של דבר יגשר על כל הפערים והכעסים ויצמיח זוגיות בריאה וטובה.

המכשול שעומד בדרך לבחירה אמיתית: נעילה תודעתית

עד שלא תכירי ותטפלי בנעילה התודעתית, לא תצליחי להגיע לבחירה אמיתית. בכל פעם יצוץ מנגנון נעילה חדש שיחזיר אותך לאותה נקודה של 'אני לא מסוגלת יותר לחיות איתו'. בצורה בלתי מודעת, את תפתחי מנגנונים על גבי מנגנונים - הכל כדי למנוע מהמצב להיות בלתי אפשרי לבחירה.

כדי להתגבר באופן סופי על אותה נעילה תודעתית, יש לעבור שינוי תפיסה עמוק של מהי זוגיות מתוקנת ונכונה. למעשה, זהו שינוי שיכול להיעשות ברגע אחד. שינוי בו את משחררת את אותן תפיסות מגבילות שתוקעות אותך במציאות בלתי אפשרית. מה שזה דורש ממך זה להיות בפתיחות, באמונה ורצון לייצר מציאות חדשה תוך הבנה ברורה וחזקה שבסופו של דבר שניכם תרוויחו עונג אמיתי.

ההתמסרות לטיפול באופן מוחלט אינה קלה כלל כי אנחנו מפחדים לאבד את המקומות "הבטוחים" שלנו, אפילו אם הם פוגעים בנו, אך אני מבטיחה לך שאלווה אותך יד ביד בתהליך".

חנה דיין אור-ישראל היא בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש, בעלת MA בטיפול זוגי ופרטני, מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר.

קליניקה פרטית באזור המרכז | טלפון: 054-4480705 | מייל: hanna.tipul@gmail.com

נכתב בהשראת הרצאותיו המרתקות של הרב אליהו לוי. לחצו כאן לאתר בית הספר